יום רביעי, 21 בינואר 2009

יום ראשון, 11 בינואר 2009

קורות חייה של סבתי, חיה נטף (משיח)


View Larger Map
סבתא של בר, חיה נטף, מספרת:
נולדתי בשנת 1941 בראשון-לציון, ישראל, בשם חיה משיח. ילדותי הראשונה עברה עלי, כמו על כולם, כרגיל. אבי, משה ז"ל, בנה לי צעצועים מעץ כי לא היה להורי כסף לקנות משחקים לי ולאחותי. היתה לנו חצר גדולה ואבי גידל תרנגולות לפרנסתו.
כשהייתי בת 6 פרצה בארץ מלחמת העצמאות. מכיוון שראשון-לציון הייתה מוקפת ישובים כפריים קטנים של ערבים (בדרום-לכוון נס- ציונה, במזרח-סרפנד, היום צריפין, במערב- על חולות הים ובצפון- יפו הערבית), סבלנו הרבה מהפצצות והיריות של הערבים והבריטים (שעוד שלטו בארץ). ישבנו הרבה זמן במקלטים וכמובן שלא הלכנו לבית הספר.
לאחר המלחמה חזרנו לבית הספר והחיים חזרו שוב למסלולם.
סיימתי בית הספר יסודי "בארי" בראשון לציון, ועברתי ללמוד בבית ספר חקלאי תיכון "עיינות", ליד נס-ציונה.
עם סיום לימודי בשנת 1959 (יולי), עברתי הכשרה בקורס לפקידות והנהלת חשבונות בבית הספר לפקידות "פיטמן".
בשנת 1960 (מרץ) התגייסתי לצה"ל. חודש הטירונות היה מלא חוויות, ולאחר מכן הוצבתי בבסיס קליטה ומיון (בקו"מ), ושם שירתתי שנתיים תמימות. השירות הצבאי חישל אותי ונהייתי עצמאית וחזקה, כמו-כן עברתי אירועים נפלאים כמו: השתתפתי ב"צעדת 4 הימים" שהיתה נערכת בזמנו כל שנה, בהשתתפות חיילי צה"ל ונציגי חברות שונות כמו: אל-על, אגד, תנובה. היה לי הכבוד להשתתף גם בתור צועדת במצעד יום העצמאות בחיפה בשנת 1961. בזמן שירותי הצבאי הכרתי את בעלי אנדרה נטף (סבא של בר), ולאחר ששנינו סיימנו את השירות התחתנו ונסענו לפריז, צרפת, כדי לנסות ולחיות שם, ליד משפחתו הענפה של בעלי. מזג האויר הקר שבצרפת וגעגועי הרבים להורי ולישראל, גרמו לנו לחזור הביתה מהר.
כשחזרנו מצרפת, נענינו לקריאתו של דוד בן גוריון (ראש הממשלה דאז) לרדת דרומה וליישב את הנגב. בחרנו בעיר דימונה .
בדימונה הייתי עקרת בית ואנדרה עבד במפעל "פוספטים" באורון.
בשנת 1965, נולדה דורית ביתי, ובשנת 1969 נולד בני אביחי.
גרנו בדימונה עד שנת 1974 (כ-11 שנים). בסוף שנת 1974, עברנו לגור בכפר סבא, בעקבות עוד זוגות חברים שעזבו את דימונה. בכפר-סבא נולד בני השלישי תומר . אני עבדתי בחנות צעצועים בשם" פופאי" ואנדרה עבד במסגריה בנוה נאמן, שם הוא עובד עד היום, למרות שכבר יצא לפנסיה. שלושת ילדי למדו בבית הספר היסודי "ברנר" , בחטיבת הביניים ע"ש משה שרת ודורית למדה בתיכון ע"ש כצנלסון בעוד שהבנים למדו בתיכון "אורט". כולם התגייסו לצה"ל והיו חיילים קרביים. לאחר עבודה של 14 שנים ב"פופאי", עברתי לעבוד במינימרקט (עקב סגירת החנות "פופאי" ), שם עבדתי כ- 15 שנה. בשנת 1994 עברנו לגור בישוב "צור יגאל" והיינו בין הראשונים. אנחנו מאד נהנים לגור בישוב, טוב לנו פה. בשנת 2001 יצאתי לפנסיה ומאז אני עוזרת בגידול הנכדים שהם- בר, נס ורן ילדיה של דורית ביתי, ויערה וענבל ילדותיו של בני אביחי.